כל האמת על מדיטציה

כל האמת על מדיטציה




מדיטציה היא טכניקה המביאה את האדם למצב של אקסטזי, למצב של השתכרות אלוהית. זוהי טכניקה פשוטה מאוד אך השכל עושה אותה מסובכת מאוד, מכיוון שהשניים אינם יכולים להתקיים יחדיו. מדיטציה היא המוות של השכל, לכן באופן טבעי השכל מתנגד לכל ניסיון בכיוון מדיטציה. מכיוון שאנחנו חיים דרך השכל נוצרו סוגים רבים של מדיטציות המתפשטות במערב ובעיקר בישראל שאינן מדיטציות כלל, הן אינן מביאות את התודעה הערה, הן אינן מביאות הארה, זהו כלל בסיסי שיש לזכור: כל מאמץ שנעשה בידי השכל לא יכול לקחת אותך מעבר לשכל. ישנם מאות "מורים" בישראל שאינם יודעים כלל מהי מדיטציה ובכל זאת מלמדים אותה, אפילו במזרח ישנם מורים גדולים שאינם יודעים וממשיכים ללמד. לדוגמא, ה"מדיטציה הטרנסצנדנטלית" של מהרישי מאהש יוגי הנחשבת מדיטציה נעלה היא אינה מדיטציה ואינה נעלה, היא תעלול של השכל. היא יכולה לתת לך תחושת מנוחה לכל היותר לא מעבר לזה, תחליף לכדור הרגעה, אך זו אינה מדיטציה היא אינה לוקחת אותך מעבר לשכל.

מדיטציה מתחילה ע"י היותך נפרד מהשכל ע"י היותך עד, זאת הדרך היחידה להפריד את עצמך מכל דבר. לדוגמא, אם אתה מסתכל על ציפור דבר אחד הוא וודאי- אתה אינך הציפור, אתה הוא זה המסתכל על הציפור אתה המתבונן. מדיטציה פירושה להתבונן על המתבונן, כך שההתבוננות היא המפתח למדיטציה. התבונן בשכל שלך, אל תעשה דבר רק התבונן בו, אל תפריע לו אל תמנע אותו אל תדחיק אותו - אל תעשה דבר, הייה פסיבי לחלוטין. ככל שאתה מתבונן השכל נעשה לאט לאט ריק ממחשבות, אתה לא תירדם אתה תהיה ערני יותר, מודע יותר. ככל שהשכל שלך נעשה לגמרי ריק כל האנרגיה שלך נהפכת ללהבה של התעוררות - הלהבה הזאת היא התוצאה של המדיטציה. רק ע"י התבוננות אתה יוצא החוצה מהשכל, זכור: המתבונן לעולם אינו חלק מהשכל. ככל שהמתבונן נעשה יותר ויותר מושרש, המרחק בין המתבונן לבין השכל ממשיך להיעשות רב יותר. עד מהרה השכל יהיה כה רחוק שאתה בקושי יכול להרגיש שהוא קיים - רק הדים בעמק מרוחק, ואפילו ההדים נעלמים באופן מוחלט. כעת אתה נמצא במרחב מוזר מאוד, מרחב שמעולם לא ידעת, זוהי אנרגיית האלוהות. אתה עצמך נעלמת, עכשיו רק המודעות נשארה ובפעם הראשונה אתה נהייה מודע לעצמך, מכיוון שאותה אנרגיה שהייתה מעורבת עם השכל אינה מוצאת שכל ופונה כלפי עצמה. כל המחשבות, הרגשות, מצבי הרוח הכל נעלם, אתה נמצא בדממה מוחלטת, האנרגיה הזאת שחוזרת למקור מביאה עונג עצום. אפילו אדם כמו ויליאלם בלייק שאיננו מיסטיקן אמר "אנרגיה היא עונג" - הוא וודאי מצא ניצוץ כלשהו של מדיטציה.

המצב של אי חשיבה אינו ידוע למערב, ורק במצב של אי חשיבה האדם נהייה מודע לכך שהנו מעבר לשכל. כאשר הפטפוט של השכל נעצר, קולה הקטן של ההוויה שלך נשמע. רגע של ידיעת עצמך מעבר לשכל נותנת לך את המפתח הראשי, כעת השכל אינו יכול לשלוט בך, ברגע שההוויה מכריזה על עצמה השכל נהייה כנוע מאוד. ההוויה הופכת להיות חדה מאוד וברורה, ההוויה תמיד צודקת בדיוק כמו שהשכל תמיד טועה. פסיכולוגים כמו פרויד, יונג, רייך, אדלר, ופריץ אינם ידעו שיש משהו בליבה הפנימית ביותר שלהם שאינו יכול להשתגע - שהנו השפיות עצמה.
אושו אמר: "אתה יכול לשחק עם פסיכותרפיה ופסיכולוגיות אחרות אך הן רק משחקים. אם אתה אוהב את המשחקים האלו אין שום נזק, הם יותר טובים מפוטבול אך הם רק משחקים, הם אינם הולכים לתת לך אינטליגנציה ובהירות אותנטית שיכולות לראות לתוך כל בעיה בלי כל שאלה". ואני אומר: כי ימי הפסיכולוגיה ספורים, ככל שהמדיטציה מתפשטת הפסיכולוגיה תתחיל לשקוע.

כדי להבין את עומקה של המדיטציה חשוב מאוד להבין גם את היוגה. יוגה היא צורה נחותה יותר של מדיטציה. עמוד השדרה של האדם הוא אנרגיית החיים שלו, ככל שהוא ישר יותר וחזק יותר כך האדם בריא יותר. היוגה מנסה לשמור את עמוד השדרה מבריק ונוצץ, היא מחלקת אותו לשבעה חלקים, יש כאלה המחלקים אותו לשלושה חלקים וכאלה המחלקים אותו לחמישה חלקים - החלוקה עצמה אינה חשובה. לדוגמא, "האטה" יוגה מתחילה עם הגוף הראשון, "מנטרה" יוגה עם השני, "בהאקטי" יוגה עם השלישי, ו"ראג'ה" יוגה עם הרביעי, יוגות אחרות מתחילות ממקום כלשהו אחר. עד הגוף הרביעי של האדם שיטות מדעיות יכולות להיות בשימוש לכן יוגה עוזרת, אך אחרי זה היא חסרת משמעות מכיוון שיוגה היא מתודולוגיה, טכניקה מדעית. יוגה היא מצב נפשי אין לה משמעות רוחנית, למעשה היכן שהיוגה מסתיימת המדיטציה מתחילה. הציביליזציה מעולם לא הלכה מעבר לגוף הרביעי, מעבר לרביעי זה מעבר לאנושי. מדיטציה היא חצייה של כל שבעת הגופים לכן במדיטציה אינך שייך עוד לעולם הפיזי, אינך בן אנוש.

לסיום: אם אתה רוצה לדעת בדיוק מהי מדיטציה, גוטאם בודהה הגיע להגדרה הנכונה ביותר - עדות, התבוננות. תרגל עדות מבודהה ומפטאנג'אלי את המשמעת - שיכולה להיות לעזר במדיטציה. בצורה זו מדיטציה ויוגה יכולות להפוך לסינטזה - לשלם. יוגה היא משמעת- היא תמיכה חיצונית בלבד, היא יכולה להיות לעזר רב אך היא לא הכרחית. אם כן, מדיטציה היא קודש הקודשים - ומה יותר קדוש מלהסתכל לאלוהים בעיניים?


שי זדה

מיהו אלוהים?

מיהו אלוהים?




הנושא של אלוהים הוא פרח סגור עבור הרבה מאוד אנשים לכן הם אינם יכולים להנות מניחוחותיו, הרשו לי לפתוח את הפרח הזה עבורכם. תחילה חשוב לציין כי אינני מתיימר לדעת את המסתורין הגדול ביותר של האנושות, אינני מצפה שתאמינו לי. אני מדבר מתוך מודעות, אני מדבר מתוך התנסויות רוחניות ותרגול של מדיטציות, אני מדבר מתוך אהבה. אם כן מיהו או מהו אלוהים? זוהי ההבחנה שלי: אלוהים הוא רעיון, אם לסוסים היו רעיונות האלוהים שלהם היה סוס, בטח שלא האדם, האדם תמיד היה רע לסוס באדם הם היו רואים שטן. כך לכל חיה יש את האלוהים שלה ולכל בני האדם מגזעים שונים יש את האלוהים שלהם.

מי שאינו מסוגל להבין את האלוהים שבתוך עצמו לא יוכל לעולם להבין את האלוהים שבכל דבר ודבר. מיד לאחר שאדם נכנס לעצמי שלו הוא מוצא כי בעצם נכנס להכל מכיוון שאף שלמראית עין אנו שונים זה מזה אין הדבר כך בתוכנו פנימה. למראית עין כל העלים שונים זה מזה אך אם האדם יחדור לעלה אחד בלבד הוא יגיע ליסוד של העץ הזהה לכל עלה ועלה.

לא נכון יהיה לומר "אלוהים" מכיוון שכאשר אתה אומר אלוהים אתה מקבל קונוטציה של דמות מסוימת, כך נוצרת אשליה באינדיבידואל. נכון יותר יהיה לומר אלוהות, מכיוון שכאשר אתה אומר אלוהות אתה נוגע במכלול שלם. אלוהות היא השלם: האנושות, הטבע, הנצחי, המוחלט. אם אנו כופים על עצמנו את הכינוי "אלוהים" אנו דוחפים את עצמנו לתוך זיוף ורמאות. האלים שיצרנו עשויים באופן שונה, לכל אחד יש סימן הכר המתאים לו. היהודים יצרו לעצמם אל משלהם המוסלמים גם הם יצרו לעצמם אל משלהם, הנוצרים-הבודהיסטים-וההינדואים לכל אחד מאלו אלוהים משלו. כולם יצרו לעצמם אלים מתאימים, זוהי תעשייה שלמה של ייצור אלוהים. בבתיהם המתאימים לכך מייצרים האנשים את אלוהיהם, ואז יצרני אלוהים אלה נלחמים בינם לבין עצמם בשוק באותה הדרך שבה נוהגים אנשים שמייצרים סחורות.

האלוהים של כל אחד שונה מזה של חברו, אב יהודי מקפיד מאוד להפוך את בנו ליהודי לפני שזה הופך לעצמאי. אב נוצרי הופך את בנו לנוצרי לפני שזה הופך לאינטליגנטי, משום שברגע שהאינטליגנציה מתפתחת האדם לא ירצה להפוך ליהודי או נוצרי. וכך קיים הצורך למלא את הילד בכל הטמטום הזה לפני שהוא רוכש אינטליגנציה. זו הסיבה שההורים כה להוטים להקנות את דתם לילדיהם למן ינקותם, שאז הילדים עדיין אינם מודעים לדברים שונים וקל מאוד ללמדם כל מיני טיפשויות - כך אנשים נהיים נוצרים מוסלמים ויהודים. לכן אלה שאנו מכנים אנשים דתיים מתגלים לעיתים קרובות כאנשים לא אינטליגנטים, הם חסרי אינטליגנציה משום שהדת כפי שאנו מכנים אותה הרעילה אותנו לפני שהאינטליגנציה שלנו התפתחה - והיא מוסיפה לאחוז בנו גם לאחר מכן.

דעו כי אלוהים קיים במסגד בה במידה שהוא קיים במקדש, הוא קיים בבית זונות בה במידה שהוא קיים במקום שסוגדים לו, הוא נמצא בגנב בה במידה שהוא נמצא באיש קדוש - לא קורטוב אחד פחות. מי הוא זה השוכן בגנב אם לא האלוהי? הוא מקנן בישו באותה המידה בה הוא מקנן בראואנה - במידה שווה בדיוק. אבל הבעיה היא שאם אנחנו מגיעים לאמונה כי אלוהות זהה קיימת בכל אחד תעשיית האלוהים תסבול קשות.

אסכם את הדברים כך: כל זמן שאלוהים מעשה אדם עומד בדרך לא נהיה מסוגלים לדעת את האלוהים אשר לא אנו קבענו את צורתו ומהותו. לכן עלינו להיפטר מאלוהים מעשה אדם אם ברצוננו להכיר את אלוהים אשר קיים. אך זוהי משימה קשה אפילו לאדם שאנו מחשיבים כבעל הבנה, גם הוא נצמד בתקיפות לטיפשות הבסיסית בדיוק כמו אדם סכל. לאדם טיפש אפשר לסלוח אבל קשה למחול לאדם בעל הבנה. כדי למצוא את אלוהים יהיה עלינו להיעלם כליל יחד עם כל רעיונותינו, כל עוד אתם קיימים כאגו חווית האלוהים אינה אפשרית, מכיוון שאלוהים הוא לא בן אדם אלא אנרגיה.
כולם מפחדים מיום הדין. האנשים הדתיים כביכול מפחדים מאוד מיום הדין זו הסיבה שהם עושים מצוות ומתפללים לאלוהים, יש להם מניע נסתר, הם רוצים חשבון בנק בעולם הבא. אך זכור זאת היטב: "יום הדין" הוא פרי דמיוננו, הוא אשליה שיצרנו לעצמנו. אלוהים כבר שפט אותך ברגע שהוא ברא אותך, אם יש לך סטייה בדרך זו הסטייה שלו לא שלך, כיצד יכולה הסטייה להיות שלך? אתה לא בראת את עצמך. כשצייר מצייר ציור והציור לא יוצא טוב אתה לא יכול להגיד שהציור אשם- הצייר אשם. התפילה החזקה ביותר היא לחיות באופן טוטאלי: לרקוד לשיר לאהוב ללא גבולות ללא מעצורים. ברגע שתבין שאתה חופשי מכל מגבלה, חופשי להיות באמת מי שאתה, רק אז חייך יקבלו איכות דינאמית, טהורה. רק כאשר הפחד יעלם אתה תוכל לחוות את ניחוח האלוהים, רק אז האזיקים ישתחררו מהידיים.

למעשה, הפרח הזה מעולם לא היה סגור הוא היה פתוח במשך כל הזמן, אני חושש שאפך היה סתום.